מרשנו ביצע עבודות של הקמת חממה. באחד הימים, בזמן שעבד עם אדם נוסף ששימש כנהג טרקטור עליו נסעו, היו בדרך חזרה לשטח החקלאי בו הוקמה החממה, כאשר מרשנו והנהג עצרו לחזק מספר מוטות ברזל אותן נסעו להביא ואשר היו מונחים על העגלה שהייתה מחוברת לטרקטור, נפל מרשנו לאדמה מהטרקטור ונחבל קשות בראשו.
ביה"ד האזורי לעבודה פסק כי אין להכיר באירוע של הנפילה מהטרקטור – כתאונה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
משרדנו ערער לבית הדין הארצי לעבודה, אשר דן בשאלה האם נפילת מרשנו היא בגדר תאונת עבודה.
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור ופסק כי:
על מנת שתאונה תהיה "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק, נדרש כי התאונה תתרחש "תוך כדי" העבודה ו"עקב" העבודה. הנפילה מהטרקטור, שגרמה למערער לחבלה, היא ה"תאונה". אין מחלוקת כי התאונה אירעה תוך כדי עבודה, והשאלה היא האם התאונה ארעה "עקב" העבודה.
סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך..".
הסיבות שהביאו לנפילת מרשנו לא ברורות. לא ברור האם הנפילה הייתה מסיבה שאינה נעוצה במרשנו עצמו, או שהסיבה לנפילה נעוצה במרשנו עצמו.
בית הדין קובע כי ככלל, במקרים שבהם נסיבות נפילתו של מבוטח לא ברורות ויש אפשרות לנפילה עצמית, ראוי להתייעץ עם מומחה רפואי שיחווה דעתו בדבר סבירות האפשרות כי הנפילה היתה תוצאה של סיבה עצמית.
בנסיבות המקרה כאן לא היה צורך למנות מומחה רפואי כאמור.
ככל שסביר פחות כי הנפילה הייתה עצמית, הרי שממילא לא עלה בידי המוסד לביטוח לאומי לסתור את חזקת הסיבתיות.
מכאן שיש להכיר בנפילה כאירוע של תאונת עבודה;
גם אם היה נקבע כי סביר יותר שהנפילה הייתה עצמית, לא היה בכך כדי לשנות מהמסקנה, שמדובר בתאונת עבודה, מן הטעם שעל פני הדברים הנזק המשמעותי שנגרם למרשנו הוא תוצאה של גורם העבודה – הנפילה מטרקטור נוסע.
נפילה מטרקטור נוסע, ולא משנה סיבתה, היא שגרמה למרשנו את חבלת הראש הניכרת. לכן יש לקבוע כי חבלותיו נגרמו עקב העבודה.
כתוצאה מפסיקה זו זכה מרשנו להכרה של המוסד לביטוח לאומי ולגמלת נכות לכל החיים.
