בפסק דין חשוב ומכונן זה ייצג משרדנו צעיר אשר עבר תאונת דרכים מעט לפני שמלאו לו 18 שנה.
כתוצאה מהתאונה נותר מרשנו משותק בארבעת גפיו ללא שליטה בסוגרים, סיעודי לחלוטין אך בהכרה מלאה!
כתוצאה ממצבו הקשה, קבע מומחה שיקום אשר מונה מטעם בית המשפט כי מרשנו זקוק לעזרה במכלול פעולות היומיום ונוכח זאת, דרוש לו מטפל לאורך כל שעות היום והלילה.
קביעה זו של המומחה עוררה מחלוקת עם חברת הביטוח, אשר ניסתה להקטין את גובה העלות הנחוצה למימון מטפלים בהיקף כה נרחב.
בית המשפט העליון מפי כב' השופט תאודור אור, קבע כי יש לאפשר למרשנו להתגורר בביתו, חרף העלויות הגבוהות הכרוכות בכך.
החדשנות בפסק הדין היתה קביעתו של בית המשפט לראשונה, כי יש ליצור אחידות בפסיקת פיצויים בעבור עזרת מטפלים, כך שבתי משפט שונים לא יניבו פיצויים שונים.
בית המשפט פסק עלות חודשית של 12,000 ₪ לחודש בעבור תשלום סיעוד (שכר מטפלים).
חשוב לציין כי פסק דין מהפכני זה מהווה את התשתית החישובית של מרכיב עזרה סיעודית בכל הפסיקה בנושא נכים קשים מאז ועד היום ועומד כיום, בהינתן הפרשי הצמד וריבית, על תשלום חודשי של כ-17,500 ₪ לחודש.
מרכיב נוסף אשר עלה בפסק הדין הוא העובדה שמרשנו טרם הגיע לגיל 18 במועד התאונה ומשכך, לא היתה תשתית קיימת לחישוב הפסדי השכר שלו לעתיד.
אמנם, במקרים כאלה מקובל לחשב את בסיס השכר להפסדי השתכרות בעתיד על פי השכר הממוצע במשק, אולם בפסק דין חשוב זה נקבע כי היות ומרשנו היה תלמיד מחונן ובשל כך "הוקפץ" כיתה, בעל ציון פסיכומטרי גבוה ואף התקבל לעתודה אקדמאית ללימודי כלכלה ומנהל עסקים – הרי שיש מקום לסטות מהחישוב הכללי.
בנסיבות אלה נקבע כי יש לפצות את מרשנו בגין הפסדי שכר לעתיד לפי כפל השכר הממוצע במשק!
